התאוסופיה היא נתיב של התפתחות, שמיועד למי שאינם מסתפקים בידע המקובל ומחפשים לדעת את המסתורין של עצמם ושל החיים, ששואפים להתפתח לאדם יותר מודע, יותר שלם, יצירתי ואנושי; למי שהאינטואיציה שלהם מנחה אותם לחפש דרך רוחנית שיש בה עומק, בהירות, ניקיון ובעיקר איכות של חמימות והכלה לכל לומד ולומדת.

אם תחקרו את היקום (והאגודה התאוסופית מעודדת כל אחד לעשות זאת) תתחילו להיות מודעים, כפי שקרה לרוב המדענים, שישנה בו תבונה (אינטליגנציה) בלתי-רגילה שפועלת בכל מקום. היא מארגנת את החומר בדפוסים יפהפיים, ומאפשרת לצמיחה לקרות בכל מישור, לא רק בזה שנקרא חומר בלתי-אורגני אלא גם בבעלי-חיים, צמחים ובני-אדם. זה אך הגיוני לראות שאותה תבונה עוזרת לבני-אדם לפתוח את ההבנה, הטוב והאהבה הטבועים בהם. קרוב לוודאי שישנן יכולות הטמונות בבני-האדם, שלמעט אנשים יש מושג עליהן בהווה.

לכן איננו צריכים לנסות להימלט מדבר כלשהו שהחיים עשויים להביא עלינו, אלא לנסות להבין אותו ולהגיב נכונה. בכל אשר נהיה, בכל מדינה או משפחה שניוולד בהן, אנחנו יכולים לצמוח. חייהם של אנשים שהינם בולטים מבחינה מוסרית ורוחנית מראים, כי לרבים מהם לא היו יתרונות מיוחדים למראית-עין, ולמרות זאת הם הצליחו לפתח סגולות לצמיחה פנימית. הבודהא יכול היה להיעשות לנסיך מושחת. הוא פונק והיה מוקף בכל מיני הנאות, מפני שאביו רצה שישכח את העולם. כל אחד מאיתנו יכול ללמוד איך לצמוח כמו פרח-הלוטוס, שאינו מושפע מן הבוץ שמתוכו הוא מלבלב.

הספרות התאוסופית, שהינה רחבת-טווח מאוד, מספקת רקע מצויין להבנת היקום, מרחבי הזמן והחלל שלו, מורכבותו, הארגון והסדר המרהיבים שלו, פעולת התבונה, וההזדמנויות להתפתחות אל האלוהות של כל הדברים הנגלים בחומר. היא גם עוזרת לנו להבין את האדם, את טבעו, איך הוא בנוי, מה אמיתי ונצחי בו, ואת יחסיו עם כל שאר החיים.

כל אחת ואחד מאיתנו ראויים לנסות להבין את עצמנו ואת היקום שסביבנו. זה חשוב יותר מכל דבר אחר. הבנה שכזו יכולה ליצור עולם יפה יותר ומלא-אור, ואחריותנו היא לעשות זאת.